בשנים האחרונות, יותר חוסכים מועברים אוטומטית למסלול “תלוי גיל”, גישה הנועדה לצמצם סיכון עם העלייה בגיל. עם זאת, עבור רבים, ההגנה הזו פוגעת בפוטנציאל התשואה ולעיתים מתעלמת מהצרכים האישיים ומההקשר הכלכלי האמיתי של החוסך.
כיצד פועל המודל הצ’יליאני?
מודל תלוי הגיל שנכנס לתוקף בשנת 2016 קובע כי ככל שהחוסך מתקרב לגיל הפרישה, ההשקעה שלו הופכת סולידית יותר. עד גיל 50 הכספים מושקעים במסלול כללי, ובהמשך מופחתת החשיפה למניות. מגיל 60 עובר רוב הכסף להשקעות באג”ח ממשלתי, מתוך כוונה לצמצם סיכונים.
אמנם הגישה נשמעת הגיונית, אך במציאות, החוסכים אינם זהים. ישנם רבים אשר ממשיכים לעבוד לאחר גיל 67, אחרים מחזיקים בהכנסות פאסיביות יציבות, ויש המייעדים את הכסף להורשה ולא לצריכה מיידית. לכן, הסתמכות על גיל בלבד אינה מתאימה לכל מצב.
מתי המודל עלול להזיק?
בקרנות פנסיה, מודל תלוי גיל מתאים לחוסכים שמתכננים לפרוש ולמשוך קצבה. אך כשמדובר בחיסכון לא פנסיוני, כמו קופות גמל להשקעה או קרנות השתלמות, מעבר אוטומטי למסלול סולידי בגיל 60 עלול לפגוע בתשואות.
כך לדוגמה, בשנת 2023 הפער בין מסלול מנייתי למסלול לגיל 60+ עמד על מעל 9%. חוסכים שלא נזקקו לנזילות הפסידו עשרות אלפי שקלים. מעבר לכך, חשוב להבין את תפקיד האינפלציה בהערכת הביצועים הריאליים של החיסכון: כאשר האינפלציה נעה סביב 4.5% בשנה, ומסלול ההשקעה הסולידי מספק תשואה של 5% בלבד – מדובר בתשואה ריאלית אפסית, שלא מצליחה לשמור על כוח הקנייה של הכסף.
המשמעות היא שהחיסכון נשחק בפועל, גם אם לכאורה ‘הרוויח’ מעט. בשנים אלו, לא רק שהחוסך לא נהנה מתשואה עודפת – אלא גם איבד מהערך הכלכלי האמיתי של כספו. לכן, חשוב להתחשב באינפלציה כשבוחנים את יעילות המסלול, במיוחד כאשר מדובר בחוסכים מבוגרים שהכסף שברשותם נועד לטווח הארוך או להורשה. במקביל, לפי בנק ישראל, הציבור מחזיק מעל 630 מיליארד ש”ח בעו”ש ובפיקדונות, וחלק גדול מהכסף הזה, במיוחד בקרב בעלי יתרות גבוהות, שוכב ללא שימוש.
כאשר חוסך כזה גם נמנע מהשקעות וגם עובר אוטומטית למסלול סולידי, הוא מפסיד פעמיים: פעם על חוסר השקעה, ופעם על בחירה סולידית מדי. זה מדגיש עד כמה חשוב להתאים את המסלול לצרכים אישיים ולא להסתפק בברירת מחדל.
גיל אינו חזות הכול
הנחת המודל היא שגיל לבדו מכתיב את רמת הסיכון הרצויה, אך זהו פישוט יתר. בפועל, אנשים בני אותו גיל עשויים להיות במצבים כלכליים שונים לגמרי: אחד עם תזרים יציב ונכסים מניבים, והשני עם התחייבויות וחובות. לכן, התאמת מסלול ההשקעה חייבת להתבסס על מכלול רחב יותר של שיקולים, כמו אופק השקעה, מטרות כלכליות, רמת סיכון מועדפת ותכנוני הורשה. קביעת מסלול רק לפי גיל עלולה להוביל לתשואות נמוכות מהפוטנציאל האמיתי, גם כאשר אין כל צורך בנזילות בטווח הקצר.
ניהול מושכל במקום אוטומציה עיוורת
חלק מהבעיה טמון בכך שרבים מהחוסכים כלל אינם מודעים לכך שהם עברו למסלול סולידי. השינוי מתרחש באופן אוטומטי, ללא קבלת ייעוץ או קבלת החלטה מושכלת מצד הלקוח. התחושה הרווחת היא שאם המדינה או הגוף המנהל קבעו מסלול מסוים כברירת מחדל הוא בוודאי המתאים ביותר. בפועל, זו עלולה להיות אשליה המובילה להחמצת תשואות יקרות ערך.
חשוב שהחוסך לא יישאר פאסיבי. לא מדובר רק בבחירה של מסלול, אלא בתפיסת אחריות על העתיד הכלכלי. שינוי בתפיסה זו יכול לייצר הבדל משמעותי לעתיד הכלכלי האישי ואף הבין-דורי.
למה חשוב לשים לב – ולא רק בגיל 60:
לפני שבוחרים מסלול השקעה, חשוב להבין מה באמת מתאים לכם, לא רק לפי הגיל, אלא לפי הצרכים, המטרות והמצב הכלכלי בפועל. כדי לעשות זאת נכון, הנה כמה צעדים פשוטים שכל אחד יכול לבצע:
אם אינכם מתכוונים להשתמש בכספים בעשור הקרוב, במיוחד אם מדובר בחיסכון לא פנסיוני כמו קופת גמל להשקעה – שקלו לעבור למסלול מנייתי. ניתן לעשות זאת דרך אתר הגוף המנהל או בעזרת סוכן ביטוח.
בדקו באיזו רמת סיכון אתם נמצאים כיום. אפשר לראות זאת בדוח התקופתי שמגיע אחת לרבעון או להיכנס לאזור האישי באתר הגוף הפיננסי שבו מנוהל החיסכון.
אל תניחו שמסלול ברירת מחדל הוא בהכרח המסלול הנכון לכם. שיחה קצרה עם יועץ השקעות או סוכן פנסיוני יכולה לעזור להבין את ההשלכות של המסלול הקיים.
אם יש לכם כסף שאתם מתכננים להוריש, למשל בקרן השתלמות או קופת גמל שווה לבדוק האם מסלול עם חשיפה גבוהה למניות ישמר טוב יותר את הערך שלו עבור הדור הבא.
הקדישו שעה בשנה לבדיקת תיק ההשקעות. גם שינוי קטן בהרכב המסלולים יכול להביא לתשואות טובות יותר בטווח הארוך.
זכרו: ברוב המקרים אפשר לעבור ממסלול למסלול באופן מקוון, וזה לא כרוך בתשלום או בעמלות.
אל תישארו על אוטומט. השקעות זה לא רק למומחים, אלא לכל מי שרוצה לדאוג לעתיד הכלכלי שלו בצורה מושכלת ונגישה.
משקיע שמבין את צרכיו ואת אופק ההשקעה שלו, ומוכן לשאת רמות סיכון מחושבות, יוכל לבחור מסלול נכון יותר עבורו. לעיתים, דווקא בגיל מבוגר, שמירה על רמת סיכון גבוהה במוצרים הלא-פנסיוניים תסייע להשגת תוצאות טובות יותר. מודל תלוי גיל יכול להוות נקודת פתיחה אך לא פתרון כולל.
מודל תלוי גיל - לא פתרון אחיד לכולם
המודל הצ’יליאני תוכנן כדי להגן על החוסכים, אך בפועל עלול לעכב את צמיחת החיסכון של מי שאינו זקוק לנזילות מיידית. חוסכים מבוגרים רבים נותרים עם תיק סולידי מדי, ומפסידים בכך הזדמנויות תשואה משמעותיות לאורך זמן. הגישה של משרד האוצר בעבר הייתה כי המודל מתאים לרוב החוסכים בישראל, אך כיום, לנוכח העלייה בתוחלת החיים והעובדה שחלק ניכר מהחיסכון מיועד להורשה ולא לצריכה, גוברת ההבנה כי יש לבחון מחדש את מידת ההתאמה של המודל לכל חוסך. כך לדוגמה, גוברת המגמה להוריש קרנות השתלמות במסלולי מניות, כדי לאפשר לדור הבא ליהנות מתשואה פטורה ממס לאורך עשרות שנים.
לכן, אין לראות במעבר האוטומטי למסלול תלוי גיל כבחירה אופטימלית לכולם. מסלול השקעה נכון חייב לשקף את מאפייני החוסך: מצבו הכלכלי, יעדיו העתידיים ואופק ההשקעה שלו. בחינה מחודשת של התיק בליווי יועץ מקצועי יכולה להיות מהלך משמעותי שיאפשר התאמה אישית ונכונה יותר. גיל הוא רק נתון אחד ולא בהכרח הגורם המרכזי בקבלת ההחלטה.